מהו פנים ואחור בעבודת ה'

בס"ד

וזה סוד האפד בפרשתנו "שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה-לּוֹ אֶל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו–וְחֻבָּר". כי תבת "כתפת" עולה תשע מאות, אלף פחות מאה,(אמה) סוד אמא עלאה.

מהו אפוד? אפד נוטריקון איפה פה הדלת? כלומר היכן היא הדלת שאוכל לפתוח כדי להתקשר עם הקב"ה? (כי הוא במצב של אחור ללא קשר עם הקב"ה) ועל זה באה תשובה, פתחו לי פתח כחודה של מחט. ואז שואל איך אוכל לפתוח ואני נעול באהבה עצמית? ומשיב: הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. זוהי הדלת, שהיא הפתח להתקשר עימו יתברך.

אפוד מורה על עבודה שהיא בחינת אחור שכתוב 'אחרי הויה אלהים תלכו' שהיא העבודה בבחינת אתכפיא בלבד, שהיא בחינת אחור, היינו שלא נהפך ליבו מתאוות העולם הזה, ועדיין אין לו חפץ ותשוקה לאלוקות, ורק כופה ומכריח את עצמו, וחושן מראה עבודה שהיא בחינת פנים (כי נושא אותו על ליבו, בחזית). ועניין נשיאת אהרן את שמות בני ישראל על האפוד ועל החושן הוא נתינת-כח לבנ"י על ב' אופני העבודה, האחד אפוד על דרך האתכפיא, שהיא בחינת אחור, והשני על דרך החושן שהיא על הלב בדרך של התהפכא, שנתהפכו המידות דנפש הבהמית להיות כפי מדרגת הנפש האלוקית, שעבודה זו היא בחינת פנים.

מקורות: האר"י, דבר מלכות פרשת תצוה, אור הבהיר הרב יהודה לוי אשלג, הרב אברהם גוטליב שליט"א

פנים ואחור בעבודת השם

פנים ואחור בעבודת השם

תמונה :  Some rights reserved by audreyjm529

מודעות פרסומת

מהי הכוונה בשיר עוד לא אכלנו עוד לא שתינו

בס"ד

שיעור מפי הרב מורדכי גוטליב שליט"א על השיר עוד לא אכלנו עוד לא שתינו

הרב'ה זצ"ל (הרב ברוך שלום הלוי אשלג) היה מפרש שכתוב "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" ענין של אכילה הוא בחינת אמונה, ענין של שתייה שתיית יין, יינה של תורה, יין המשומר בענביו זה אור מושכלות התורה, חכמת התורה, אור התגלות השם, זה נקרא שתייה. "אכלו רעים" בחינת אבא ואמא עלאין שהם בזווגיהו תדיר מבחינת חסדים ואמונה, מה שאין כן "שתו ושכרו דודים" שהם בחינת זו"ן, שהם צריכים לחכמה דווקא.

יכולים לשיר את השיר הזה גם על הכוונה הזו גם כן, "עוד לא אכלנו עוד לא שתינו" זאת אומרת עוד לא השגנו בחינת אכילה בחינת אמונה, וגם עוד לא השגנו בחינת שתייה, שהוא בחינת יינה של תורה. אז באמת יכול אדם לבוא ולצעוק לקב"ה "עוד לא אכלנו עוד לא שתינו יבש לנו בגרון", אנו מרגישים את עצמינו בבחינת גר, גרון, בבחינת גר הייתי בארץ נוכריה, בתוך הגרות הזאת יבש, למה יבש, בגלל שחסר לנו אכילה ושתייה רוחניים, במקום אכילה ושתייה הזאת.

היות ואדם יושב וצועק, צועק בפנים שחסר לו תענוגים בחיים, התענוגים בהמיים, זה נקרא גרון בחינת גרות, לפעמים הוא מפרש גרון מבחינת גרעונות, כמו אדם שנמצא בגרעון, אדם גרוע יבש לו בתוך הגרוע הזה יבש לו שמה.

למה יבש? פשוט, פעם אני זוכר הייתי בישיבה, בבני ברק דווקא, נכנסתי לבית מדרש של הישיבה מצאתי שם סוס, בתוך הבית מדרש היה סוס, הוא עמד ליד הסטנדר והתפלל. לא פחות ולא יותר. אתה שואל אותי איך זה יכול להיות? זה מייסעס (מעשה) שהיה. הישיבה הזאת היתה בקרית הרצל בסוף, סוף בני ברק על יד השדות, ושמה יש סוסים, כן. אז נכנסתי לבית המדרש ומצאתי סוס בתוך הישיבה, בתוך הבית מדרש עמד שמה ליד הסטנדר והסתכל בתוך הסידור ככה.

אז חשבתי לעצמי, אני נזכר בזה תמיד, כמו שסוס לא יכול להנות בבית מדרש, לא יכול להנות מזה, הוא צריך את המזון שלו, כך גם אדם לא יכול להנות באורווה, כל אחד צריך את המזון שלו. הסוס מה יכול להנות שם? יכול לאכול סידורים? מה יעשה שם? אז כמו שהסוס לא יכול להנות שמה, בבית המדרש, אז גם אדם לא יכול להנות באורווה, אז ככה חשבתי לעצמי, אם אדם מנסה לקבל מזונות ממה שסוסים נהנים יכול להיות על הרגע כמו שאומרים טעים לו קצת על הלשון. אבל בכללות יבש שלנו בגרון. בתוך הגרות הזאת יבש. אדם לא יכול להשיג מזה שום שמחה ושום תענוג בחיים שלו.

מפני שאי אפשר להזין את הנשמה במזון של בהמות.

שיעור שמע עוד לא אכלנו עוד לא שתינו

עוד לא אכלנו / מלים ולחן : עממי יידיש

עוֹד לֹא אָכַלְנוּ
עוֹד לֹא שָׁתִינוּ
יָבֵשׁ לָנוּ בַּגָּרוֹן!
הָבוּ לָנוּ מַשְׁקֶה
מיט אַ ביסל קאַשקע
אָז נָרִיעַ וְנָרֹן!

ביצוע השיר ע"י ותיקי השומר הצעיר גדוד יחיעם חיפה 

סדר פסח בקיבוץ נען 1971 באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית

סדר פסח בקיבוץ נען  התשל"א (1971 ) באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית

אז בפעם הבאה כאשר אנו אוכלים או שותים יש על מה לחשוב ♫

שבוע טוב ומבורך ופורים שמח  ♪

עיונים בזהר תצוה לפי דרכו של בעל הסולם מאת הרב גוטליב שליט"א

בס"ד

בכל יום שלישי בשעה 20:00 בערב נותן הרב אברהם גוטליב שליט"א שיעור בזהר הקדוש לפרשת השבוע ע"פ דרכו של בעל הסולם. השיעור הנוכחי עוסק בזהר פרשת תצוה אתם מוזמנים לפתוח זהר תצוה ולהשתתף בשיעור.

אעלה את קובץ השמע לכאן, כאשר יעלה אותו קול ישראל לאתר מורשת.

ובנתיים סכמנו את השיעור בראשי פרקים למען ירוץ הקורא בו ואין הוא בא לשמש תחליף לשיעור השמע מבחינת עמקותו.

מהו ספרא דצניעותא אמר רבי שמעון חמישה פרקים הם כלולים בהיכל רב וממלאים כל הארץ. אמר רבי יהודה אם אלו כלולים מכל החכמה, הרי אלו טובים יותר מכולם, ולא צריכים ללמוד יותר. אמר רבי שמעון כך הוא למי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, הוא רואה כאן כל התכללות כל החכמה. אבל מי שאינו נכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, אינו כן.

  • מי שנכנס בחכמה ויצא בשלום, הוא כבן בית שם, דעאל ונפיק נכנס ויצא בשלום.
  • ברוחניות, אדם שנכנס להיכל החכמה (מצב רוחני, אין היכל חכמה גשמית) הוא מזוכך מהחומר של הרצון לקבל, כל כולו אהבת ה' ואהבת אדם, הוא זוכה לחכמה האלוקית. משיג חכמה אלוקית בכל דבר. מה ההבדל בין עץ תאנה לאקליפטוס, ומה ההבדל בין שני עצי תאנה סמוכים.
  • אדם שפגם, מוציאים אותו החוצה, אדם שלא פגם יוצא מרצונו, כדי לעבוד את המלך ללא הרגשה וידיעה.
  • רבי יהודה שואל, אם כל החכמה כלולה בחמשת פרקי ספרא דצניעותא, מדוע שלא נלמד רק אותם?
  • משיב הרשב"י דומה לאדם שיש לו חיטים ואוכל אותם כמו שהם ללא עיבוד ועידון.
  • החכמה מתגלה לאנשים צנועים. בגשמיות יש אדם ראוותן, רוצה כבוד, זה היפך הצניעות. אדם שעושה מעשים טובים, ולא רוצה שאף אחד ידע מזה, הוא רוצה לקיים את הפסוק "והצנע לכת עם ה' אלוקיך".
  • בצניעות אין לרצון לקבל תענוג, בצניעות יש פחות מזון לאגואיזם של האדם. יש ענין צניעות בתוך האדם עצמו, כל פעולה שהוא עושה למען הזולת ולמען ה' הוא מצניע מהרצון לקבל שלו עצמו.
  • מכאן נוכל להבין נושאים במגילת אסתר, מרדכי בחינת נשמה שבאדם (בושם טהור) נטול אגו.
  • בחינתו של המן, הרצון לקבל. וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן, כל האנושות כורעת לרצונות הקבלה. אנו רוצים להנות מהחיים.
  • המן רוצה להתפטר ממרדכי מהנשמה שבאדם. ולמרדכי יש ידידה, אסתר, תכונת האמונה שבאדם. כי מתי אנו נדרשים לאמונה, בזמן שמוסתר הטוב.
  • ולאמונה זקוקים בזמן הסתרה. האמונה נוגדת לשיטתו של המן. הרצון לקבל לא רוצה להאמין זה כבד עליו, הוא רוצה להבין כל דבר, להרגיש כל דבר, הוא רוצה שקיפות.
  • יש לנו שני זוגות מרדכי ואסתר נשמה ואמונה, והמן וזרש רצון לקבל וידיעה.
  • הכל באדם אחד, האדם נותן רשות להמן להשמיד להרוג ולאבד את היהודי שבי (הנשמה והאמונה). וכך נטשת המלחמה בין יצר הטוב (נשמה) ליצר הרע (גוף, רצונות קבלה).
  • בל נשלה עצמינו שיש שונא ישראל מחוצה לנו. טעות גדולה.
  • אין להטיל אשמה במציאות חיצונית.
    המן רוצה לעשות עץ גבוה חמישים אמה, מדוע? מדברים כאן בעץ הדעת, נ' שערי בינה, הרצון לקבל רוצה להמשיך מקסימום תענוג ולקבל אותו, כך הוא יהרוג את מרדכי ואסתר, יאבד את הנשמה.
  • מרדכי רוצה להשפיע, לא רוצה דבר, לכן המלך לא שואל אותו, לכן הוא שואל את המן, והמן יודע מה להשיב כי הוא רוצה לקבל.
  • הרשע מכיל הצדק, מי ישלוט באדם? בד"כ המן, זה יותר טבעי, אהבה עצמית, וחוסר הסיפוק יתגבר. בחזקת רשע יכין וצדיק ילבש. ככל שיתגבר הרשע, יגבר הצדק, בפרט ובחברה.
  • הדרך של מרדכי ואסתר היא הנכונה, והמן עצמו מגיש לו את זה.
  • פורים שמח לכל בית ישראל, להשתמע.

    זוהר תרומה

"במחרשתי", רמח"ל, בעל הסולם ושירת החלוצים בארץ ישראל

בס"ד

הקשרים שבין תנועת החסידות לראשית הציונות והחלוציות

הקשרים שבין תנועת החסידות לראשית הציונות והחלוציות ברורים הם, אם כי לא תמיד נכרים או מוכרים. רוב רובם של הקשרים סמויים ואת טביעות אצבעותיהם ניתן לזהות בשירים ששרו החלוצים, ובאורח חייהם שהושתת ונבנה ברוח הקהילה ובדמותו של הקיבוץ הקדוש. (מונח שהשתמש בו רבי נחמן לתאר קבוצת יהודים שבאו להתכנס אצלו בראש השנה).

השיר "במחרשתי" שנכתב ב- 1888 ע"י אליקום צוזנר ותורגם ע"י נח שפירא נשזר לפסקול של סרט שצולם בארץ בשנת 1913, בין היתר נראה יוסף טרומפלדור חורש בידו האחת. הסרטון הנדיר מתאר את עבודת האיכרים העבריים החלוצים בגליל.

ההפקה המקורית צולמה לקראת הקונגרס בווינה ע"י חברת "המזרח", אודסה, ביוזמתו של נח סוקולובסקי. לאחר מלחמת העולם הראשונה נעלמו עקבותיו של הסרט. הוא נתגלה בפאריס כאשר עבודת השימור והשִחזור נעשתה ע"י המרכז הלאומי לקולנוע בצרפת תוך שיתוף פעולה עם הארכיון הישראלי לסרטים, סינמטק ירושלים ובסיוע חוקר תולדות הסרט העברי יעקב גרוס.

הנה הוא לפניכם :

השיר "במחרשתי" היה מוכר לי משירונים שפגשתי במהלך השנים, אך הפעם לכדה שורה אחת את עיני, קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר השורה הזכירה לי שורה משירו של בעל הסולם בשם 'הבהיר', אך בשינוי קל, אצל בעל הסולם מופיעה השורה, עֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְלֹא זָר! מנוע החיפוש בגוגל העלה כי שורה דומה קיימת גם בכתבי רמח"ל בספרו לישרים תהילה, ובו השורה, "הִנֵּה עֵינֶיךָ רָאוּ וְלֹא זָר".

נתבונן בטקסטים בסדר כרונולוגי :

רמח"ל, "לישרים תהילה" (1707 – 1746)

רַהַב יְדִיד נַפְשִׁי! הִנֵּה עֵינֶיךָ
רָאוּ וְלֹא זָר אֶת פֹּעַל פָּעַלְתִּי

השיר "במחרשתי" (חלקו הראשון) 1888

בְּמַחֲרַשְׁתִּי
כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי
אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים
וְלֹא אֶחְסַר מַה בָּהּ.

וּבְקוּמִי מִשְּׁנָתִי
לֹא תָּבוֹא דַּאֲגָתִי
לְבַקֵּשׁ אֶת מִחְיָתִי
עַל צָרְכֵי יוֹם הַבָּא

לַחֹרֶף מוּכָן כְּבָר,
הָאָסָם מָלֵא בָּר,
קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר,
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

נוסח השיר הבהיר רבי יהודה הלוי אשלג (בעל הסולם 1884 – 1954)

הַבָּהִיר! וּמִן שְׁחָקִים מַזְהִיר
שָׁמָּה: מִבִּפְנִים לְפָרוֹכֶת הַמָּסָךְ.
סוֹד צַדִּיקִים שָׁמָּה מִתְבַּהֵר!
וְיָאִירוּ יַחְדָּיו הָאוֹר וְהַחוֹשֶׁךְ

טוֹב מְאוֹד, לַחֲקוֹר מִפְעָלָיו,
וְאֵלָיו הִזָּהֲרוּ מִשְׁלוֹחַ יַד
אָז תִּשְׁמְעוּהוּ, וְכֹה תִּפְגְּשׁוּהוּ,
בְּמִגְדַּל עוֹז, שֵׁם הַמְיוּחָד.

וְיֶעֱרַב לָכֶם דְּבַר אֱמֶת,
לְדַבֵּר דָּבָר בְּלִי בַּר.
וְכֹל שֶׁאַתֶּם תֶּחֱזוּ לָכֶם,
עֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְלֹא זָר!

מקווה שתמצאו קשרים רבים בין תנועת החסידות, היהדות, הקיבוצים, המושבים והחלוצים, נשמח אם תכתבו לנו על כך או תצרפו שירים ותמונות, כל טוב ופורים שמח, 😉  וזכרו שמאחורי כל קיבוץ מסתתרת חצר חסידית יהודית, וכל מה שנותר לנו לעשות הוא למצוא אותה, זה מה שקורה כשאלוהים משחק מחבואים 🙂

 

לוחות ושברי לוחות בלימוד התורה

בס"ד

וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. (שמות לב יט)
לוחות ושברי לוחות מונחים בארון (בבא בתרא יד, ב. מנחות צט, סוף עמוד א)

יש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: בלימוד התורה צריכים להיות שני דברים הפכיים – לוחות ושברי לוחות. מצד אחד, על האדם להיות בבחינת "לוחות". דכמו שהאותיות שעל הלוחות היו חקוקות על האבנים ואי אפשר היה להפריד בניהם, כמו כן על האדם להבין ולהשיג בשכלו הוא, את דברי התורה, עד ששכלו והתורה יהיו לאחדים ממש (שנאמר והיו לאחדים בידיך, יחזקאל לז יט) כאשר מאמין לבד במה שכתוב בתורה, עדיין אינו יוצא בזה ידי-חובת תלמוד תורה, ורק כאשר מבין בשכלו את התורה, הרי הוא יוצא ידי חובתו.

אך מאידך באותו "ארון" בו מונחים הלוחות, היו גם "שברי לוחות", דבשביל לימוד התורה, על שכלו של האדם "להשבר". 

כי מכיון שחכמתו של הקב"ה גבוהה לאין שיעור משכל האדם, ורחוקה ממנו בתכלית, אי-אפשר שהשכל יבין וישיג אמיתית חכמתו של הקב"ה.

ורק ע"י שהאדם הוא בבחינת "שברי לוחות", ומתבטל לגמרי לחכמתו של הקב"ה, אזי מסייע לו השם יתברך שיתעלה שכלו לבחינה גבוהה ביותר, ויהיה מסוגל להשיג אמיתתה של תורה. וכמו שאומרים בתפילה, אלקי נצר "ונפשי כעפר לכל תהיה" ורק לאחרי זה יכול להיות "פתח לבי בתורתך". אבן עזרא

מתוך דבר מלכות לפרשת כי תשא עמוד נד

שמע ישראל לפי הקבלה

בס"ד

במפגש בין יעקב ליוסף בארץ גושן, לאחר שנים ארוכות שלא התראו בניהם, בוכה יוסף על צואר אביו יעקב. יעקב עצמו אינו בוכה אע"פ שסבר כל אותן שנים כי יוסף אינו בין החיים והתאבל עליו שנים רבות. רש"י מפרש כי באותה שעה קרא יעקב קריאת שמע בכוונה, ולכן לא בכה.

מהו גודל עבודתו של יעקב? גם בעת שראה את בנו בפעם הראשונה לאחרי שרבות בשנים חשב כי אינו בחיים – בכ"ז לא הפסיק מקריאתו את שמע. ועוד יותר: שמחה עצומה זו לא הטרידתו מלכוון בקריאת שמע שצריכה כוונה (כי הכוונה עולה מעלה, והדמעות יורדות למטה).

בחסידות מסופר כי הבכי בא בכדי להקל על הבוכה, וכי אין בכוחה של הבכיה לגרום לתקון השבר שגרם לבכייה, ככתוב היתה לי דמעתי לחם וגו' (תהלים מב). מזה נבין כי כאשר יש בידינו לתקן איזה ענין, עלינו לפעול ולתקן ולכן אין מקום לבכייה.

קבלת האר"י בענין שמע ישראל

בספר ליקוטי הש"ס מסביר האר"י הקדוש, מדוע לא בכה יעקב כאשר ראה את בנו יוסף לאחר שנים רבות שחשבו כמת והתאבל עליו,

"והנה יעקב חטא על ששלח את יוסף צדיק יסוד עולם בלא לויה ואז כמעט ח"ו הפריד את היוד ולכן ארז"ל כשראה את יוסף במצרים הי' קורא ק"ש ומייחד השם לחזור ולזווג מה שהפריד ע"י שליחות יוסף בלא לויה".

                                                             ספר ליקוטי הש"ס – האר"י 

האר"י מסביר כי חטא יעקב בכך ששלח את בנו יוסף לבד, ללא לויה מעמק חברון לראות את שלום אחיו הרועים בשכם, בעודו יודע כי הם אינם אוהדים אותו ומקנאים בו. נתבונן מעט בדברים, עמק חברון הוא עומק החיבור, מבחינה רעיונית מקום שיש בו חיבור הוא עולם אצילות מלשון אצלו, וסמוך לו. מה בעצם עושה יעקב, הוא שולח את בנו יוסף מעמק חברון, (מאצלו, וסמוך לו ) שְׁכֶמָה, שהיא גימטריה שס"ה,  מניין מצוות לא תעשה, מקום שכבר היתה בו פורענות, כלומר הוא שולח את בנו מאצלו וסמוך אליו לעולמות הנפרדים, ללא לויה, בעוד יוסף יתום  מאימו הקבורה בדרך אפרת (לשון נפרד) ואחיו בנימין, מלווהו הטבעי, פעוט.

ארץ ישראל נמשכת מעולם אצילות, ורואה האר"י שעצם שליחת יוסף לעולמות הנפרדים, מחברון מאצלו וסמוך אליו, היא זו שתביא לבסוף להורדת יוסף למצרים. הרי שמו יעקב י-עקב, לפי השם הוא אמור לעקב (to follow) אחר עולם אצילות המיוצג ע"י האות י' משם השם (י-ה-ו-ה) ובשלחו את בנו לשכם, הוא כמעט יוצר הפרדה סימלית בין עולם אצילות (אות י') לעולמות הנפרדים (אותיות ה-ו-ה, עולמות בי"ע).

הקבלה שקבל על עצמו יעקב במצרים 

ולכן כאשר ראה יעקב את יוסף בנו האהוב במצרים, היה קורא קריאת שמע ומייחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן (שורשה במקום עליון) מה שפגם בשליחת יוסף, ולא בכה כשם שבכה בנו יוסף, משום שהיה בידו לתקן מה שפגם. כאן המקום להוסיף ולומר, כי קריאת שמע כוללת את שמו החדש של יעקב שנתן לו ה' והוא ישראל, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", להורות כי בעודו יעקב לא יתכן ייחוד ואיחוד אלא בשם ישראל.

זו גם הסיבה שפרק ל"ז בבראשית המספר על מכירת יוסף פותח בפסוק וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כל עוד הוא י-עקב הוא יושב בארץ מגורי (מלשון פחד) אביו בארץ כנען, שהיא ארץ בה הרצון כנוע, בה נכנעים לרצונות הקבלה (המפרדים את הנברא מן הבורא) רק לאחר שישתעבדו בנ"י למצרים, יצאו ממנה, ויתגבשו לכלל עם ישראל, רק אז יוכלו להכנס לארץ ישראל, הנקראת ע"ש הרצון  היחיד המכוון שבה, ישר-אל, הרצון להיטיב.

רק בשם ישראל (שהוא אותיות לי-ראש) ניתן לייחד, כי יש לאדם יש ראש אחד, בעוד עקבים יש לו שניים.

 

ברכט לפי הקבלה

בס"ד

בשלהי מלחמת העולם השנייה, בהיותו סופר גולה בארה"ב, כתב ברטולד ברכט את המחזה, מעגל הגיר הקווקזי. בעלילת המחזה מתאר ברכט פלישה איראנית לארץ קווקז, שבעקבותיה נאלצים התושבים לברוח. בין הנמלטים נמצאת גם אשת המושל (שנרצח כתוצאה מפלישה) שממהרת ליטול את שמלותיה המפוארות עימה ושוכחת במרוצת המנוסה את בנה התינוק מיכאל בעריסה.

את העולל מוצאת אחת מנערות המטבח ומגדלת אותו תוך כדי סיכון ממשי לחייה, היא אף נשאת שלא מרצונה לאחד האיכרים הנקרה בדרכה, וזאת כדי להבטיח מאכל ומחסה לבנה המאומץ. בחלוף השנים מופיע חייל עם צו בית דין המוציא את הילד מרשות אימו המאמצת כאשר הסיבה לצו הפתאומי הוא רצונה של אימו יולדתו לזכות בירושת בעלה המת.

ליבת המחזה של ברכט הוא המשפט, למי תנתן חסות על הילד? לאם המולידה או לאם המאמצת? למשפט יושב אצדק, ליצן שיכור שוטה הכפר. אצדק מצייר מעגל גיר על הרצפה ומניח את הילד במרכז המעגל. הוא מבקש מהנשים למשוך בידי הילד, ומי שתהיה חזקה יותר ותמשוך את הילד לעברה, תזכה בו. האם המולידה אוחזת בילד כל-כך חזק, עד כי האם המאמצת חוששת כי ידו של הילד תתלש ממנו, והיא מרפה מאחיזתה. השופט פוסק כי הילד ינתן לאימו המאמצת שהיא רחומה, וחרפה נפשה בעדו.

עיגולים ויושר לפי הקבלה

במחזה אשר במרכזו המשפט ניתן לראות שתי גישות לחיים, האחת היא של חסד שתכונתו חמימות והתפשטות ללא הגבלה המיוצגת ע"י האם המאמצת, העושה כל מה שביכלתה לעשות כדי להיטיב עם הבן, היא נשאת לאיכר מזדמן, ומגנה עליו מסכנות החיים. כאשר את הגישה השניה מייצגת האם המולידה, בעלת האינטרס הישיר, היא מעונינת בחסות על הילד, רק משום שהוא מבטיח לה את ירושת בעלה המנוח.

השופט מכניס את משתתפי המשפט לחד"ר (חסד, דין, רחמים) עגול. באותו חדר באות לידי ביטוי התכונות המיוצגות במשפט (חסד, דין רחמים).  בנקודת הפתיחה במשפט שתי האמהות נמצאות במרחק שווה מהילד הנמצא במרכז המעגל המבטא חסד.

האם המולידה מושכת את הילד אליה מחוץ למעגל ומגלה את כוח הדין והאינטרס הישר.

לנוכח המראה הזה מחליט השופט אצדק כי האישה המאמצת הרחומה (שלא רצתה לפגוע בילד) תקבל חסות על הילד.

לפי הקבלה כל דבר בטבע מתחיל בחסד אינסופי, מתקדם בהגבלה ותיחום ומוצא שלמות ברחמים.

מעגל