פנינו לשלום

וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. (שמות ל"ג)

יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי, אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי;(משה אומר אל ה', ראה, אתה (השם) אומר אלי (למשה) העלה את העם הזה (ממצרים) ואתה (השם) לא הודעת לי את מי אתה שולח עימי.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. ואתה (השם) אמרת לי (למשה) כי אני משה, יודע את שמך (אהיה אשר אהיה, שמות ג' , י"ד) וגם (אני,משה ) מצאתי ח"ן בעינך (השם).

יג וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; ועתה אם נא (באמת) מצאתי חן בעיניך, ספר לי בבקשה, מה הן דרכך (המקובלות עליך) ואדעך, ואכיר מה מה דרכי פעולותיך ואפעל בהן כדי למצוא חן בעיניך.

וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. וראה, (פונה משה לה' ואומר) כי הגוי הזה הניצב כאן, הוא עמך, ה', אלו הם בניך.

יד וַיֹּאמַר:  פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ. ויאמר השם, פני ילכו (פנים ההולכים מצביעים על מחילה, על המשכיות) עובר על מידותיו, מאריך פניו בהליכה, ומניח לאשר היה. עמידה מעידה על התעקשות, כגון עמד על דעתו. ואילו הליכה, מעידה על אמונה. ההליכה מצביעה על פנים, בחינת אנה הלך דודך (שיר השירים ו' א') [אנה = א'הבה, נ'תינה, ה'שפעה]

טו וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. משיב משה, אם פניך (השם) לא ממשיכים ללכת וסולחים לבני ישראל, אל תעלינו, אל תמשוך ותעלה אותנו ממקומינו (הנמוך הזה).

טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, ומהו הסימן בו נדע  כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ: כלומר, מצאתי חן בעינך אני (משה)  ועמך (ישראל).

–הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; הלא כאשר אתה (השם) הולך עמנו (איתי ועם עם ישראל),

וְנִפְלִינוּ [אל תקרי נפלינו אלא נפלאנו, כלומר כאשר אתה (השם) הולך עמנו, יש לנו יתרון פלאים, או אלפים על שאר העמים אשר על פני האדמה] ויש להבין מדוע כותבת התורה נפלינו, ולא נפלאנו, כלומר מדוע כותבת התורה אות י' ולא אות א'. ומה ההפרש שיש בין א' לי' ומה תפקידו ?

אות אלף מורכבת מאות ו' המונחת באלכסון, כאשר לאות ו' מוסיפים שתי אותיות יוד, אחת לימינה למעלה, ואחת לשמאלה למטה. אם נבחר לתת ערך מספרי לאות אלף בהרכבה זה, הרי שיש: אות יוד, אות ואו, אות יוד: יוד, ואו, יוד, גימטריה שלוש אותיות אלו במילוי פשוט הוא כ"ו. יוד ועוד יוד שווה כ' ועוד ו' הרי כ"ו. ומה ההפרש בין גימטריה של האות א' (יוד,ואו,יוד) לאות י' המופיעה בנפלינו ?כ"ו פחות י'  הוא ט"ז. כלומר ששה עשר. ראה פרשת פנחס, את מנחת התמיד הקריבו פעמיים בכל יום, בכל פעם כבש אחד; שבעה כבשים ב' פעמים בכל יום הרי י"ד כבשים, ובשבת הקריבו שני כבשים נוספים הרי ט"ז כבשים, כלומר ששה עשר, לכן כאשר אמר משה נפלינו אני ועמך כיוון לשורש חטא העגל, כי אחד חלקי שישים מיתה, ושש עשרה חלקי מאה, שווה אחד חלקי שישים. לכן, כאשר מבקש משה מחילה מהשם, הוא מודה על הטעות ומודיע להשם על הטעות, אנחנו אני ועמך נפלינו, כלומר נפלנו מדרגת האלף, מדרגת האחד. לכן ניתן לנו קורבן התמיד באמצעותו אנו יכולים להשוות צורה, ששה עשר כבשים עולת תמיד, כנגד ההפרש שבין נפלינו לנפלאנו, פרשת פנחס פרק כ"ח, א' – י' וקורבן תמיד הוא קודש קודשים.

הכבש השישה עשר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s