חבורת לול מציגה "בעלי בתים שפג תוקפם"

בס"ד

בפרק מתוך הסרט "לול" אנו רואים גלי עליה שונים, כאשר אדוני הארץ הם הערביים עטויי הכפיות. הראשונים לעלות הם העולים מרוסיה. בשעה שרואים אותם הערבים הם מקללים אותם ומקללים את מי שהביא אותם. גל העלייה השני מביא עימו עולים מפולין. העולים מרוסיה לשעבר, המכהנים בפועל כאדוני הארץ ששורשי יניקתם מגיעים עד ארור כנען, מלגלגים על על המאכלים הפולניים שלהם, ומקללים אותם ואת מי שהביא אותם.

הזוג הבא מגיע מעוּבר מתימן. הפעם אדוני הארץ המכהנים הם עולי פולין.הם מגחכים לשמע שמות המאכלים התימנים שמעלים עימם עולי תימן, ומתלוננים על כך שעם ריחות הסחוג והפלאפל לא ניתן לגמור יום עבודה.

עם השמע קול הצפירה מגיעים לחוף יפו אב ובנו שזה שזה עתה עלו מגרמניה, ומעלים עימם מקלט רדיו [פלא טכנולוגי]. למרות הסתייגות הבן מהחול שיש בפלשתינה, האב מבטיח לבן שהם יפריחו את השממה. הפעם בעלי הבית התורניים בארץ הם עולי תימן הלועגים להם על נימוסיהם ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.

עולי מרוקו מגיעים לחוף יפו, וקוראים לבני המשפחה לעלות עימם, עולי גרמניה "היקים" צופים בהם ומבינים כי מעתה ואילך סקנדלים יהיו מנת חלקם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה.

עולי גרוזיה מגיעים ארצה חבושי כובעי פרווה, שמחים על כך שאין כאן ק.ג.ב (המשטרה החשאית של ברה"מ לשעבר) הם נושקים לעפר הארץ ושרים, "פה בארץ חמדת אבות", כשלפתע נשמע קול, "תפסיקו עם השירה הזאת, אתם חושבים שאם תשירו תקבלו טלויזיה בלי מכס?"

מתבוננים בהם עולי מרוקו בחשש שמא יקבלו הטבות כמו שיכון לזוגות צעירים בעוד שהם (עולי מרוקו) היו כאן קודם, ומקללים את בעל הדין שהביא אותם ארצה. בזה אחר זה מופיעים עולי פולין ומודיעים שהם יבשו את הביצות, ועולי גרמניה מצהירים שאכלו כאן דרעק וקלבר (דבק).

עולי גרוזיה הסופגים מטחי תגובות והסברים הסטוריים מכל גלי העליות השונים מבינים שכדי להיות חלק מהציבור בארץ עליהם לאמץ את השיטה הנהוגה כאן הלא היא האשמה ותוקפנות כלפי הבאים ארצה, שכן רק תוקפנות מעידה על בעלי תוקף שפג תוקפם.

מחשבה אחת על “חבורת לול מציגה "בעלי בתים שפג תוקפם"

  1. בבנין גשמי אנו רואים, שכל מי שרוצה לבנות בנין צריך מקודם לחפור יסוד, ועל היסוד הוא בונה את הבנין.
    ובחפירת היסוד אנו רואים שיש להבחין בין שצריכים לבנות בנין של קומה אחת, כלומר שהוא רוצה לבנות רק קומת קרקע,
    או בנין רב קומות
    זאת אומרת, לפי גובה הקומות, בשיעור הזה צריכה להיות חפירת היסוד בקרקע.
    ולא בפעם אחת חופרים את היסוד, אלא כל יום בונים את היסוד, בכדי שיהיה היסוד יותר בעומק, ואז הוא יכול לבנות בנין גבוה.
    והסדר הזה נוהג גם ברוחניות, שבזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של קומת קרקע, אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק, אלא שע"י שחופר קצת, הוא יכול לבנות את הבנין שלו בקיום תו"מ.

    ומהי חפירה ברוחניות?
    חפירה היא חסרון,
    שחופרים חסרון בלב.
    כי לב נקרא רצון,
    ולב נקרא מלכות
    ולב נקרא ארץ או קרקע.

    וכמו שבגשמיות חופרים חסרון בקרקע, שמטרם שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ, כלומר שמוציאין מה שיש במקום החפירה, ו
    לאחר שהמקום הזה שעליו רוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות,
    משא"כ כשהמקום ממולא בעפר אין לבנות עליו בנין, כי הבנין יפול.
    כמו"כ ברוחניות,
    צריכים לחפור בארץ, היינו בלב, ולהוציא משם את העפר שבלב,
    ונשאר אז הלב ריק בלי שום מילוי,
    ואז מתחיל זמן הבניה.

    נמצא שבזמן שהלב ממולא עם דברים גשמיים, אי אפשר לבנות על קרקע זו שום בנין, כי כל הבנין יפול, מטעם ששום דבר אין לו זכות קיום, אם אין צורך לזה.
    אלא רק במקום שיש צורך,
    ומרגיש את החסרון, מזה שאין לו את הדבר שהוא משתוקק אליו,
    אז כשמשיג את הדבר, הדבר הזה יש לו זכות קיום, מטעם שהוא נחוץ לו. ולפי ערך החסרון כך הוא ערך החשיבות, וע"כ יודע לשמור את הבנין, שלא יקלקלוהו השונאים שלו.

    (ברכת שלום מאמרים, מאמר ט"ז, תשמ"ח, מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו, פ' תולדות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s