כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה

בס"ד

בספר מלכים מבטיח אליהו לאישה הצרפית אשר כלכלה אותו בימי הרעב את הדבר הבא : "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם–עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה". על יסוד פסוק זה חיברה נעמי שמר ע"ה שיר הנקרא כד הקמח.

כד הקמח

אני קורא בספר מלכים
בפרק השבעה עשר
אני קורא על איש האלוהים 
אשר אמר

כד הקמח לא תיכלה
וצפחת השמן לא תחסר
עד אשר יבוא מטר
על פני האדמה.

וכאשר יבשו הנחלים
והמטר בושש לבוא
האיש ההוא חצב את המילים
מלבבו

כד הקמח לא תיכלה…

אולי האיש ההוא ידע מחסור
אולי טעם משורש מר
אולי בהתעטף עליו נפשו 
הוא שב ושר

כד הקמח לא תיכלה…

ובימים האלה הקשים
ימי אל טל ואל מטר
תמיד אני חוזר לאיש ההוא
ואז נזכר

כד הקמח לא תיכלה…

אם נתבונן מעט במילות השיר, נוכל למצוא ביטויים מוכרים כגון ; איש האלהים הנאמר הן על משה והן על אליהו, הפועל בושש הנאמר בדברים לב א "וירא העם, כיבושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו–כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו".

והפועל חצב המופיע בספר יצירה פרק א משנה ט שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, וחקק וחצב בהן ארבע רוחות מזרח ומערב צפון ודרום, ורוח בכל אחת מהן:

שורש מר מכוון לטעם מר שכן העבודה של השפעה היא מרירה לאדם (אין בה טעם).

בהתעטף עליו נפשו נאמר ביונה ב ח "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ". וכזכור יונה הוא בן האישה הצרפית שהחייה אליהו איש האלהים.

 אל טל ואל מטר נאמר בקינת דוד על שאול ויהונתן "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. שמואל ב א כא

והנאמר לאליהו "קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן", נאמר גם לבנו יונה שהחיה בעליית הגג "קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה".

הנה השיר בבצוע להקת פיקוד צפון

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲ‍לִיּוֹתָיו

בס"ד

שלוש פעמים עלה משה לסיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה, שלוש פעמים כנגד שלושה קווים והם, קו ימין, קו שמאל וקו האמצעי, או חסד דין ורחמים, ראשי תיבות חד"ר.עלייה ראשונה היא מיום ז' סיון עד י"ז תמוז בה נכללות פרשות יתרו, משפטים, תרומה, תצווה וכי תשא. עלייה זו היא בחינת קו ימין או חסד, והיא כנגד ארבעים שנה שהיה משה במצרים, וגדל בחסדי המים. בעלייה זו התורה הנתנת היא בחינת עצמותו יתברך, בחינת לשמה, לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם–מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. (שמות לב טו טז). אך תורה לשמה לא ניתן לקיים היות ואנו נבראים, לכן יש צורך בשיבור הלוחות והבניית תורה שלא לשמה.

עלייה שנייה היא לאחר שבירת הלוחות בי"ז תמוז, והיא כנגד קו שמאל או מידת הדין והיא כנגד ארבעים שנה שהיה משה רועה מ-דין. עלייה נאמר, וַיְהִי, מִמָּחֳרָת,(ח"י תמוז עד כט אב שהם חודשי החמה והם כנגד הספק שבדעת עליהם אמר משה אולי) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. על עליה זו נאמר אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (שיר השירים ז') עליה גם אומר המדרש (ילקוט שמעוני תהלים פרק צ) ר' ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני: לא הניח משה זוית ברקיע שלא התנפל על פניו, אתה מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים, התפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב ליחס אלא למשה בלבד. ולמה כן? לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות. כיצד? יש מתפלל שעה אחת או שתים ואם הוא מתפלל הרבה יום אחד, אבל משה עמד ומתפלל לפני הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה.

עלייה שלישית החל בא' אלול עד מוצאי כיפור והיא כנגד ארבעים שנה שהוביל משה את ישראל במדבר, והם בבחינת רחמים גמורים. בעלייה זו נקרא משה לפסל לוחות כבראשונים, הוא מפסל אותם מתוך הפסולת שבדעת ובדין המצמצם, ורק לאחר הצמצום שעושה משה יכול הקב"ה לכתוב לוחות שניים, שהם שלא לשמה, מתוך רחמים שנאמר "וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". משה שעולה להר עם הלוחות שהוא פסל מן הפסלת שבדעת, ורוצה בכל נפשו להדבק באלוהות שהיא בחינת טוב ומיטיב, ולהרפות מן הספק שבדעת שמרחיק אותו  ואת עמו מחיי החיים, קורא בשם שלוש עשרה מידות הרחמים שהאלוהות נדרשת בהם, ומבקש סליחה נכלל עם העם  ואומר "וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".

כאשר יורד משה מן ההר קורן עור פניו כתוצאה מדבקות בהשם, היות ומשה דבק בהשם בפנימיותו, הוא אינו מרגיש בקרינה החיצונית הבאה ממנו כתוצאה מן הדבקות, אהרן ובני ישראל יראים מגשת אליו, יראה הבאה כתוצאה משנוי צורה, הוא דבק והם אינם דבקים. לפיכך, משה נותן על פניו מסווה, או משווה כדי להיות בשווי צורה עם הנבראים שיוכל דבר עימם.

.

הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל

בס"ד

אמש, במוצאי שבת קודש פנחס, במהלך הפגנה בחוצות הגולה, תל אביב, הצית אדם עצמו לדעת. שמו משה. חוב קטן שתפח וקשיי נהול הובילו אותו לרחוב, חברים מחיפה ניסו לעזור, אך אמש הוא הדליק גפרור לאחר ששפך על עצמו נוזל בערה.

לנוכח מחזה העוועים השורר בארץ, שאי אפשר לקבוע בוודאות מתי החל, אך אפשר לקבוע מתי הוא יפסק ואיך, נכתבת הרשימה הבאה.

א. מנהל מקרקעי ישראל יפשיר לאלתר קרקעות לבנייה ציבורית. הדייר, או המשפחות הרוכשות את הדירות, ישלמו ישירות את הסכום על הקרקע למנהל מקרקעי ישראל, והקבלן יבנה דירות של שלושה חדרים, בסטנדרט בניה פשוט ואנושי. התשלום הישיר של הדייר למנהל מקרקעי ישראל, ימנע ספסרות בקרקעות והאמרה חסרת שחר במחירי הדירות. לאחר ששלם הדייר למנהל, הוא ישלם על מחיר הדירה שיהיה 250,000 – 300,000 ש"ח. התשלום למנהל יהיה במזומן, התשלום על 60% מהדירה יהיה במזומן, והשאר משכנתה שלא תעלה על חמישית משכרו החודשי.

קבלנים לא יחזיקו בכיס הפרטי שלהם קרקעות המיועדות לבנין דיור צבורי ויחכו שמחירן יאמיר והם ישלשלו לכיסם הון שחור.

ב. צה"ל מפסיק את גיוס החובה. ישראל אינה בשנת תש"ח, העולם הערבי העויין קרס. אין טעם בגיוס חובה. צה"ל ימציא רשימת דרושים לו בכח אדם לפי צרכיו ויגוייס רק מי שמתאים לצה"ל מבחינת כישורים ויתוגמל בהתאם. (בכל מקרה רוב המגוייסים אינם דרושים לצה"ל, כל שכן חרדים).

ג. תחבורה ונגישות, יסללו דרכי תעבורה ונגישות למקומות שונים בארץ. לחבר את הגליל והגולן לנתיבי רכבת ישראל, כמו כן את הנגב ואת הערבה.

ד. ההון שישאר בידי הממשלה לאחר צמצום צה"ל יועבר למערכות אזרחיות קורסות, כמו מערכת הבריאות, בה ישוקמו מחלקות ויתווספו מחלקות ומיטות, וכמו כן לטובת אזרחים הזקוקים לטיפול סיעודי ותשושי נפש.

ה. כספי הפנסיות של הציבור במקום שיועברו לנוחי ותשובה לממון השגיונות, שגורמים הפסדים לציבור, ישמשו לבניה של דיור לשכירות בפקוח. היות והדייר ישלם שכירות שהיא מוגדרת, תפסנו שתי ציפורים בפעם אחת, גם הזרמנו את כספי הפנסיה לטובת הציבור, לטובת תנאיו ושיפור כבודו העצמי של האזרח, וגם תשלומי השכירות מצד האזרח, יבטיחו תשואה בשיעור קבוע לכספי הפנסיות, באופן זה משתחרר הציבור עם קשריו האנוסים עם הטייקונים.

אפשר להמשיך ולהוסיף רעיונות, זו בהחלט רשימה ראשונית.

למשה נאחל החלמה מהירה ונזכור כי  "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", ונשמור ונטפח צורת אדם שבנו. 

שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל.